מה הקשר בין פרשת בהעלותך לטרשת נפוצה?

הנה אני כולי שלך אין עוד מלבדך

מאז ימי בראשית ועד היום, (כלומר בראשית תשפ"א) אני זוכה ב"ה בכל שבוע לכתוב שיר מסר מחזק מתוך פרשת השבוע. תהליך הכתיבה מרתק בעיניי לא פחות מהתוצאה. זה מתחיל בתפילה אישית כנה, ובבקשה מבורא עולם שיאיר לי וידייק את מילותיי. בשלב השני, אני כותבת בכנות את אשר על לבי, מה מעסיק אותי ברגע זה ממש, מה כואב לי, מה מטריד אותי ברמה הכי אישית. כעת כשאני יודעת מה אני צריכה, אני פונה לפרשה ומחפשת בה תשובה, אוספת מתוך הפשט והדרש עצה טובה. מניחה פיסות קטנות של פסוקים על הדף החלק ואז מתחילה להרכיב כמו פאזל, את העצה האוהבת שבורא עולם מאיר לי מתוך הפרשה.

אל כתיבת ההשראה מפרשת "בהעלותך" ניגשתי ראשית אל לבי, התחנה הראשונה. ומה הלב שלי סיפר לי? שאני מוטרדת מחוסר הודאות המלווה אותי בימים האחרונים ובאופן ספציפי בקשר למצבי הפיזי. בימים אלה, מציינים בעולם ובארץ את יום המודעות לטרשת נפוצה. ובכן בשבועות האחרונים, המודעות שלי למחלה איתה אני מתמודדת אכן עלתה. קל לשכוח כשמרגישים טוב. לצערי, חווה התקף המשפיע עליי פיזית ובאופן טבעי גם נפשית. אחרי תקופה ארוכה של שקט, בפסח האחרון, הטרשת התעוררה. זה התחיל רק בירך רגל ימין שלי. תחושת צריבה, נימול ובעירה. והתפשט עד הברך, ואחרי כמה ימים הגיע עד לקרסול. והבוקר ממש, פגשתי עקצוץ מוכר באצבעות כף רגלי.

סורקת את נושאי הפרשה ו… אאוץ'. ויהיו העם כמתאוננים… זוכרים את מה שאין, שוכחים את מה שיש…

אז איזו עצה טובה אני צריכה לשמוע עכשיו?

ובכן… אחם אחם, שאסור להתלונן.

וגם… שלחיות בחוסר ודאות זה מצד אחד נורא ומצד שני נפלא ומדייק את המקום של הענווה, כן, יש לי מנהיג, יש לי את בורא עולם, והוא מורה הדרך שלי. ובמקום ענן יש לי שומרת ראש צמודה. אם ה' עורר את הטרשת הנפוצה, אז על פיה אעצור ואנוח… ועל פיה אנוע…

ועוד.. שיש תמיד אפשרות להזדמנות שניה – אם רק אבקש.

וגם, ללמוד לא לדבר לשון הרע, גם לא על עצמי, ולהתפלל לרפואה. להבין שאני עושה השתדלות, ולפעמים טועה ומתלוננת, על הטרשת, על הגוף, ובכלל… אבל מבקשת לשוב בתשובה מלאה ולהישאר בענוה מול מה שקורה, ולזכור, שאין עוד מלבדו. אין עוד.

מצרפת פה את שיר המסר מהפרשה,
ונושאת תפילה כנה, שלא תפילני, רגל גאווה.

תפילה לענוה (בהעלותך)
מודה ומתוודה
נגועה אני בגאוה
בהרגל להתלונן
להיתפס על מה שאין
וכי למה אגע רע?
ואפסיד את הזכות
להיות קרובה?
משא כבד יושב על כתפיי
וחוסר הוודאות מטלטל
במדבר הספק צועדת,
נותר רק להתפלל
מעלה את הנרות
ומבקשת לראות רק טוב
עד שיהא הטוב
עולה מתוכי ומאיר מעצמו
מתקרבת להבנה
הנה אני כולי שלך
אין עוד מלבדך
על פי ה' אנוע
ועל פי ה' אנוח
מתמסרת ומבקשת
לזכות לענוה
אל נא רפא נא
את גופי ואת נפשי
הסר הגאווה מתוכי
זכה אותי להריע בחצוצרה
ולזכור כי הישועה
היתה ותהיה
תמיד רק ממך

על הקשר בין בטחון עצמי לאהבה עצמית

מלקטת אהבה

מחשבות לקראת חג השבועות, על הקשר בין בטחון עצמי לאהבה עצמית.

לקראת חג השבועות הבא עלינו לטובה, חשבתי על רות המואביה. התמונה שעלתה לי בראש היא אשה צעירה, אלמנה, בודדה, תלושה, המלקטת שיבולים להחיות נפשה בחלקת שדה לו לה.

"אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו"…

הלב שלי מיד קפץ ואמר, זה מזכיר לי משהו. זה מזכיר לי אותי. ואולי גם אותך. את שמחפשת אהבה בשדות זרים. את הזקוקה לאישור חיצוני תמידי לעצם היותך ראויה להערכה. לעצם היותך שווה, משמעותית, יפה, חכמה, או מוכשרת. את המחפשת בחוץ הוכחה, שאת כמו שאת טובה וראויה לאהבה.

מה זה בכלל בטחון עצמי?

האם בטחון עצמי הוא נחלתו של מי שמעיז לעשות מה שבא לו? של מי שלא מתחשב בדעות של אחרים? אותו אחד שעושה הרבה רעש, ממהר להתנדב, לעשות, ליזום או להשמיע את קולו בקול סמכותי?  שמעתי לא פעם את הביטוי – תראו את ההוא… יש לו עודף בטחון עצמי, מה הוא חושב את עצמו? יהיר, שתלטן, ומלא אגו.

אם אמנם בטחון עצמי שווה עודף אגו, אולי עדיף באמת לוותר על העניין. אנחנו יודעים שיש אנשים הנפסלים בראיונות עבודה בגלל בטחון עצמי מופרז… אבל גם בשל חוסר בטחון עצמי עלולים להיפסל. כיהודית דתיים, חונכנו על מעלת הענווה, הצניעות ואפילו השפלות, ואילו על הגאווה נאמר שזו ממש בחינת עבודה זרה, הגאות שייכת רק למי שאמר והיה העולם "ה' גאות לבש…"

האם בטחון עצמי הוא גאווה? בטחון עצמי על פי מילוו אוקספורד – היא אֱמוּנָה שֶׁל אָדָם בְּעַצְמוֹ וּבִיכָלְתּוֹ, הַרְגָּשַׁת נִנּוֹחוּת בְּמַגָּע עִם בְּנֵי אָדָם. ואני מסכימה, נכון, אבל רוצה להוסיף הגדרה חדשה ולחדד. בטחון עצמי יש בו גם המילה בטחון, משורש ב.ט.ח, וגם עצמיות, מהמקום העצמי, מעצם היותי.

להיות בטוחה בעצמי, להיות בעלת בטחון עצמי, זה לחיות מתוך חיבור לעצמיותי, לעצמאות מחשבתי, בלי ספקות בעצמי, עם היכולת לבטוח בי, במי? במה? באותם הרגשים שבאים מתוכי, באינטואיציה שלי, ברחשי הלב, בתחושות, במחשבות, ברגשות וברצונות, לבטוח במהותי הטובה. לבטוח שמי שמפעים לי את הלב בחר להחיות אותי גם היום, כי אני חשובה, כי אני טובה, כי אני ראויה, מעצם היותי. זה לבטוח גם בו – שהוא לא עושה טעויות, ואם אני כאן, יש לי סיבה, ויש לי ערך אינסופי שלא תלוי במה עשיתי או לא עשיתי. בכמה הצלחתי או נכשלתי. וגם לא תלוי בכמה אישורים קיבלתי מבחוץ, כמה פירגונים ומילים טובות או לחילופין, כמה בזיונות.

כשאני כנה עם עצמי, בפשטות, במפגש העצמאי הזה שלי מול עצמי, אני מגלה את החסד, את האהבה העצמית. את היכולת לאשר את עצמי ולהיות מאושרת, וזו בעיניי אהבה עצמית קדושה.

מי שחיה מתוך בטחון עצמי אמיתי, שיש בה אהבה עצמית אמיתי ללא תנאי, זוכה ביכולת המופלאה להתנהל בעולם ממקום פנימי בטוח ויציב, זקופה, נינוחה או כמו שימימה אביטל אומרת, כשאת על מקומך, על ציר כוחך, תוכלי אז לייצב את המערכת האישית ולהחזיר לה את כוחה.

אבל איך עושים את זה?

עלינו לנטרל את ההתמכרות לקבצנות פירורי אהבה, כלומר לאישורים החיצוניים, בזמן שאין אלטרנטיבה אחרת, זה קשה. האישור העצמי הוא כמו חמצן. אי אפשר לחיות בלי תחושת זכות קיום. רות מלקטת שיבולים ואילו אנחנו היום, לפחות רובנו, לא נעים להודות, מלקטות אהבה בשדות זרים. כותבות פוסט בפייסבוק ומחכות לגזר הדין. יאהבו או לא יאהבו? יגיבו או לא יגיבו? יפרגנו או יבקרו? ומתחת לכל שאלה שלא נשאלה בקול אבל מהדהדת בתוכנו, תמיד זו אותה שאלה בכיסוי אחר –

*אז אני שווה או חסרת ערך?*

לפני כמה שנים העברתי סדנא על אהבה עצמית ואישור עצמי בפני נערות צעירות. סיפרתי להן חלק מסיפור חיי בו הבנתי על בשרי כמה חוסר הערכה עצמית עלול להיות מסוכן, ואיך הכמיהה שלי אחר אהבה מבחוץ כמעט וסיכנה את חיי. הראיתי להן תמונת מסך של עשרות רבות של נערות מתוקות, כולן בגיל העשרה, החל מגיל 10. כל אותן נערות, מבלי לתאם ביניהן, עשו דבר דומה. כולן צילמו את עצמן בוידאו, והעלו ליוטיוב סרטון קצר, ובו שאלו את הצופים שאלה אחת. "אני יפה, או מכוערת?". הראתי להן סרטון אחד של לסלי, אחת מאינסוף בנות מהעולם כולו, שחיפשה את התשובה הזו בחוץ, הלב נמחץ כשקוראים את התגובות שקיבלה, ואת כמות הלייקים מול הדיסלייקים שסומנו על הסרטון.

אז מה יש בעצם מתחת לשאלה, האם אני יפה או מכוערת? שוב, אותה השאלה הקיומית, יש לי מקום בעולם הזה? אני שווה? אני ראויה לאהבה?

אפשר לחשוב שזה עניין נקודתי. זו רק היא. זה בטח לא אני. אבל בכנות אני מודה, גם בי יש לסלי כזו. שנופלת למלכודת החיפוש האינסופי אחר אישור חיצוני. שיאהבו אותי. שיעריכו אותי. שאוכיח לעצמי שאני שווה וראויה לאהבה. אבל לאט לאט אני לומדת, איך לצאת ממעגל השיפוט העצמי המתמיד, ולעבור למעגל המרפא של אהבה עצמית והערכה עצמית.

איך? בצעדים קטנים של עין טובה על עצמי. בצעדים קטנים של הערכה עצמית. בדיבור חיובי ופרגון על כל צעד קטן, על כל עשיה או הימנעות המקדמת אותי לחיים של עצמאות רגשית. למדתי לתת לעצמי את האישור הזה באופן יום יומי. הדחתי כלים? כל הכבוד לי! יצאתי להליכה? כל הכבוד לי! ויתרתי על הפיתוי לאכול מאפה שפחות מיטיב איתי ועם בריאותי? כל הכבוד לי. אני אומרת את הדברים לעצמי בלב, ולפעמים גם בקול, בחיוך אוהב, ובכל לילה, לפני השינה, אני לא מוותרת על חלוקת מדליות אישיות לעצמי מהיום שהיה. במחברת הלילה שלי שומרת הטוב שלי", אני מחלקת לי כל לילה, לפחות 3 מדליות מתוך התבוננות ביום שהיה, בדרך כלל הרבה יותר.

רבי נחמן מלמד אותנו בתורה רפ"ב, בליקוטי מוהר"ן, את תורה אזמרה, סוד הנקודה הטובה, "כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע… וכן צריך האדם למצא גם בעצמו, כי זה ידוע שצריך האדם לזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאד מאד" לא משנה מה היה היום, וכמה פדיחות וטעויות עשיתי, בטוח יש גם טוב, לא משנה כמה כישלונות היו לי ורגעים של פספוס והחמצה, בטוח יש על מה לחזק את עצמי שכן עשיתי, וכן השתדלתי, ולפחות אוכל לומר לעצמי כל הכבוד לי שרציתי. שניסיתי. שנכחתי והשתדלתי. וכל הכבוד לי שאני פה עכשיו מחפשת בי נקודות טובות במקום להתלונן (על הפרגון שלא קיבלתי מהסביבה).

מה שמדהים הוא, שיש איזו שיפוט מטורף על מי שעסוק בעבודה פנימית ומודעות עצמית,  וודאי באהבה עצמית– "הוא עסוק בעצמו כל הזמן…" כשבעצם, העיסוק הפנימי הזה, מאפשר פניות אמיתית וחופשית לראות את האחר. במקום לפנות לעולם ממקום חסר המשתוקק ליחס, ניתן כעת לפנות לעולם ממקום מלא היכול להעניק שפע בנדיבות. שפע של אוזן קשבת אמיתית, ולא "אוזן קבצנית" המחפשת פרגון או "אוזן חוששת" המחפשת ביקורת. כשאני בטוחה בעצמי, כשאני אוהבת את עצמי, יש בי אור גדול שיכול להשפיע טוב באופן נדיב ורחב, וכשאני משפילה את רוחי במסווה של ענווה, אני לא רק מחסירה מהעולם את האור שלי, אלא גם הופכת להיות קבצנית הזקוקה לאור חיצוני שיחיה אותי באופן מלאכותי.

לסיכום, בטחון עצמי הוא אחד מביטויה המשמעותיים והמרגשים של האהבה העצמית, בחג השבועות הזה הבא עלינו לטובה, אני מבקשת להכריז בקול על תפילתי הכנה, לזכות לבטוח בעצמי באמת, לזכות לאהוב את עצמי מתוכי, לזכות *לאשר את עצמי ולהיות מאושרת*.

ולפני סיום, מצרפת שיר מסר מתוך ספרי החדש "שירת הבורא" – מסרי ריפוי לנשמה, שבו כתבתי מסרים שקיבלתי מבורא עולם, על אתגרי החיים הפרטיים שלי, מנקודת מבטו האוהבת.

שובי אל ביתך / איילת השחר אסטרייכר

אהובה,

גם אם זזת קצת מהדרך,

בואי שובי חזרה.

 

גם אם נסדקה אמונתך,

גם אם הלכת ללקוט

שיבולי אישורים בשדה זרים,

גם אם נתת לפחד

לשכון בליבך,

בואי שובי חזרה.

שובי אל ביתך המואר,

שובי אל השביל הצר,

שובי אל השקט,

אל התמימות,

אל האמונה,

אל הפשטות.

 

שובי אהובה,

אל דרך הטוב והישר.

 

***

שנזכה לשוב הביתה את עצמנו, ולקבל את חלקנו בתורה מתוך פנימיות ושמחה רבה, ונזכה אז להאיר את האור שלנו לטובת הכלל באהבה.

איילת השחר אסטרייכר,

מאמנת רוחנית ורגשית

מייסדת דרך הטוב,

מורה לאהבה עצמית

054-4442771

נ.ב
בע"ה אחרי החג, בי"ג סיון, תכנית 5 ימי אהבה עצמית יוצאת שוב לדרך, לתיקון האכילה ואיזון טבעי של הגוף והנפש

לחצי כאן ובדקי מה עוד יש לי להציע לך באהבה

להתחסן או לא להתחסן? מבולבלת? בואי. תרגעי.

אפשר רגע להרגע? 💜

חיסון. קורונה. חיים. מוות. שקר. מניפולציות.

גם את כבר מבולבלת?

לא יודעת למי להאמין?

כן!!! חיסון זה הדבר הכי טוב שקרה לנו!

לאאא!!! חיסון זה הדבר הכי רע שקרה לנו!

רגע.

אפשר לנשום.

אפשר להרגע.

האמת שלי והאמת שלו. יש רק אמת אחת. אחת.

אין עוד מלבדו.

 

רוצה לדעת מה עוד תוכלי לקבל ממני?
לחצי כאן לפרטים

התרגשות שיא, יום הולדתי והלידה הקרובה

היום יום הולדתי הלועזי (17.12)
בעוד שבוע חוגגת את העברי (ח' טבת)
ובין חגיגות השמש לחגיגותהירח מתקיימת המכירה המוקדמת
לרגל הלידה הקרובה של הספר שלי
"שירת הבורא" – מסרי ריפוי לנשמה
אז לכבוד כל זה, ולכבוד החנוכה
מצרפת לך מסר אוהב מתוך פרק "במעגל השנה" ❤️

ומזמינה אותך לקחת חלק בחגיגה הפרטית שלי
עם מכירה מוקדמת לספר והנחות ענק על שלל המוצרים שלי,
ממש מכאן: https://goodnessway.cashcow.co.il/c/levstart

רק טוב וחנוכה שמח מאוד ❤️

איילת אסטרייכר
מאמנת רוחנית ורגשית
מורה לאהבה עצמית
דרך הטוב

תשובת הגוף. תפילה לסליחה ושלום עם גופי.

תפילה לתשובת הגוף.
אלול.
רחמים, סליחה, תשובה.
ומהי תשובה? להשיב דבר למקומו…
אני נושאת תפילה,
שאזכה להשיב את גופי למקום הראוי לו.
שאזכה אני, להיות על מקומי.
שאזכה לכבד את עצמי,
לטפח ולשמור על הגוף הזה, שיהיה להיכל ראוי לנשמתי.
אנא ה' זכה אותי להעריך את עצמי ואת הגוף שלי,
זכה אותי להתייחס אליו בכבוד הראוי לו,
מתפללת לסלוח לגוף שלי על כל השנים שהוא ציער אותי,
שהיה שמן מדי, רפוי מדי, כואב מדי, כבד מדי, חולה מדי, לא מתפקד מדי…
ומעל לכל, מתפללת לסלוח לעצמי על כל השנים בהם פגעתי בו…
סליחה גוף אהוב שלי,
שהעמסתי עליך מזון מורעל, עמוס חומרים משמרים וצבעי מאכל,
סליחה שדחפתי לך בלי התחשבות, כמויות שמעבר לצרכך,
סליחה על אכילה רגשית שניחמה לרגע והשאירה יותר רע מטוב,
סליחה שגזלתי ממך שעות שינה,
סליחה על ארוחות לילה מאוחרות,
סליחה שלא נשמתי מספיק,
סליחה שלא עצרתי מספיק,
סליחה שלא יצאתי לטבע מספיק,
סליחה שלא זזתי מספיק, שלא התעמלתי מספיק,
סליחה שלא התמתחתי מספיק,
סליחה שלא שתיתי מספיק.
מספיק עם התירוצים, מספיק…
סליחה גוף יקר ואהוב שלי,
סליחה שהתעלמתי מבקשותיך
להזנה טובה של פירות וירקות טריים,
סליחה גוף אהוב שלי על הבריאות שגזלתי ממך בגלל חטאי.
ומהו חטא? פספוס. חטאתי. פספסתי.
סליחה גוף אהוב שלי על כל הפספוסים שלי…
על חטא שחטאתי לפניך במטוגנים
על חטא שחטאתי לפניך בסוכרים ומלחים מיותרים
על חטא שחטאתי לפניך בקקאו ובקפאין
על חטא שחטאתי לפניך בקמח לבן
על חטא שחטאתי לפניך בחלב ומוצריו
על חטא שחטאתי לפניך בשיפוט המראה שלך
על חטא שחטאתי לפניך בדחיה עצמית
על חטא שחטאתי לפניך בשנאה עצמית
על חטא שחטאתי לפניך ברגשות אשמה…
ואכן אשמתי, בגדתי בך, בגדתי בעצמי
התמכרתי לתאוות האוכל ולתענוג זמני
נמשכתי לאכול מכל הסיבות הלא נכונות.
סלח לי. מחל לי. כפר לי.
גוף יקר ואהוב שלי,
אני רוצה לשוב אליך.
אני רוצה לאהוב אותך בלי תנאים,
אני רוצה לכבד ולהעריך אותך.
אני רוצה לעשות איתך שלום.
אנא ה', סייע לי לעשות שלום עם גופי.
סייע לי לחזור בתשובת הגוף למקומי,
לחזור למשקל האידאלי והבריא לגופי,
לחזור לבריאותי, לשמחתי, לחיותי,
השב אותי הביתה אל עצמי,
השב אותי באהבה אל גופי ונשמתי.
אני סולחת לי.
אני מוחלת לי.
אני אוהבת אותי.
אנא ה' הושיעה נא
אנא ה' הצליחה נא
קרב אותי אליך ברחמים
קרב אותי אליי ברחמים
למד אותי אהבה ללא תנאים.
אמן, כן יהי רצון.
 
זמן אלול
זמן תשובה
תשובת הגוף מחכה לך באהבה
יוצאות לדרך, ביום ראשון 30.8.20 י' אלול ❤
 
חודש טוב ומבורך. חודש של תשובה מאהבה

למה מה קרה? למה מי מת?

בכל שנה
מגיע היום הזה
שאני לא רוצה לפגוש.
"בכל יום יש טוב שמבקש להתגלות"
כך אני מאמינה, כך אני חיה
ופתאום יום אבל.
למה מי מת?

אפשר לשיר? לא.
אפשר להתקלח? לא.
אפשר לשים לק? לא.
אבל למה?
מה הבעיה?
היא שואלת,
ואני שומעת את עצמי שופטת,
אולי מספיק עם השאלות המתחכמות האלה?
תשעה באב היום.

האם היית הולכת לבית אבלים
שיושבים עכשיו שבעה
ומתחילה לשיר ולקפץ?

שאלתי ולא חיכיתי לתשובה
אבל הרגשתי בתוכי שגם בתוכי יש ילדה
שלא רוצה את האבלות הזו
לא רוצה לבכות
מעדיפה להנות ולבלות
מחפשת איך בכל זאת
יש ביום הזה גם טוב,
משהו מנחם.

ובאמת חיפשתי ומצאתי.
באמת מצאתי טוב
במגילה הכי עצובה
ואפילו כתבתי על זה שיר

אבל רגע.
אולי, לפני הנחמה,
אצליח להרגיש קצת כאב?
אצליח לפנות לו מקום בלב?

ואולי זה מה שעצוב בעצם…
שקשה לנו להתחבר
שאנחנו לא באמת מרגישים שמשהו חסר
שהסתגלנו לחיים של בערך
התרגלנו לחושך ולריחוק
שכחנו על מה ולמה
איבדנו את הדרמה
ופתאום יום אבל.
למה מה קרה?
למה מי מת?

ואולי תשעה באב הזה
בא לעורר את הנרדמים
להתחנן שנבכה
שנבקש
שנתפלל
רק תבקשו !

והלוואי
ונזכה
והלוואי
ונבכה
והלוואי ונרגיש
שמשהו מהותי ומשמעותי
פשוט חסר. פשוט איננו.
פשוט מת.

הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה,
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.
והלוואי ונזכה,
להתגעגע מספיק
בשביל להתפלל מספיק חזק,
מעומק הלב ולבקש,
אבא,
רחם עלינו,
קרא לנו, בואו ילדים,
הגיע הזמן לשוב הביתה.

❤️

איילת אסטרייכר
מאמנת רוחנית
מלווה תהליכי עומק
לחיבור לגוף וללב באהבה
054-4442771

האם למדנו איך לבכות נכון?

יש רגעים בחיים,
שהכל מתחבר בהם,
האמת היא שהכל תמיד מחובר,
אבל לא תמיד אנחנו זוכות להרגיש.
בימים אלה, שוב צפים דמעות עתיקות,
ממעמקי התת מודע שעוברים בין הדורות…
אז, בכינו סתם. התלוננו לחינם.

והיום?
האם למדנו לבכות נכון?
האם למדנו להסתכל בעין טובה
על הארץ הטובה שקיבלנו?
האם למדנו לראות טוב?
אחד בשני ובעצמנו?
האם ליבנו מלא הודיה
על החסדים העצומים
שסובבים אותנו?

הלוואי.
הלוואי ואלה ימי החורבן האחרונים.
הלוואי ויתהפכו דמעות הצער
לדמעות של ריפוי,
לדמעות של התרגשות והודיה.
הלוואי ונזכה להצטער
רק על מה ששייך להצטער
ועל היתר – לוותר…
הלוואי
ונצליח פשוט להתחבר
אל הכאב, אל האהבה
אל עצמנו, אל הבריאה
ונרגיש אז מתוכנו
שהכל אחד. וכולנו אחד.

מצרפת פה שיר שלי באהבה,
ומברכת בצום קל,
מחכה בציפיה
שהיום הזה יתהפך ליום חג ושמחה,
ואוכל אז לשיר בקול
"הפכת מספדי למחול לי"
לנו, לכולנו.

❤️

שלך. שלי. אחד הוא

אהובה,
הדמעות שאת בוכה
מחברות אותך אליי,
למעיין העולם.
הכבדות שאת חווה
מחברת אותך לכאב השכינה.
העצבות שאת חווה
מקשרת אותך לחורבן הבית.
שלך. שלי. אחד הוא.
אל תחששי
מכל מה שעולה בך.
מחוסר האונים מול כל הכאוס,
מהבלבול, מהתסכול,
מתחושת הריקנות.
מתוך השברים וההרס
עוד נצמח יחד.
מתוך האבל עוד נקום ונחגוג.
מתוך החסר עוד נתמלא.
ועוד נראה,
ימים יפים מאלה.
עוד נראה,
את הקודש בתפארתו.
עוד תראי עצמך
מחוללת אהבה,
מחוללת שלום.
ולא רחוק היום,
שתשמעי בך קול קורא
לקום מהעפר
אל אור חדש ממש.
***
אמן שנזכה.


איילת אסטרייכר,
דרך הטוב
מאמנת רוחנית
מלווה תהליכי עומק
לחיבור לגוף וללב באהבה ❤️
054-4442771

32_נצח_שבהוד

32 יום לעומר, הנצח שבהוד
🙌🙌🙌🙌🙌🙌🙌
שבוע ההודיה
ממלא אותי בהוד ורוממות,
וממלא בהתרגשות של תודה ועוד תודה
וכמה מתוק הנצחון שבהודיה היום יומית,
כשלא מוותרת על תודה מראש בכל בוקר,
ותודה שוב בכל ערב ובכל שעה סימטרית,
ובכל רגע של בלבול, ושל עצבות
ובכל רגע של התנצחות עם המציאות.
היום 32 יום לעומר,
והנצח שבהוד מזכיר לי את החיבור הנצחי, היום יומי, להודיה.
מודה אני לפניך, בכל בוקר, בכל ערב ובכל שעה. תודה!
מצרפת סרטון שצילמתי היום לקראת השקיעה, לכבוד ל"ג בעומר,
אבל מרגיש לי נכון לשתף כבר הערב ❤️

♥️
איילת אסטרייכר,
מאמנת רוחנית
מייסדת "דרך הטוב"
מלווה נשים בתהליכי עומק להתפתחות אישית והעצמה
054-4442771
💟ואם הגעת עד הלום, גלי מה עוד יש לדרך הטוב להציע לך? 💟

30_גבורה_שבהוד

30 יום לעומר, גבורה שבהוד
🙌🙌🙌🙌🙌🙌🙌
והכעס עולה בי
והכעס מכביד וכבד
ואני מתגברת
על הרצון להשפריץ את הכעס
ובוחרת להודות.
מתגברת ומודה.
תודה שיש לי אפשרות להתגבר
תודה שאני זוכרת שאני בעלת בחירה
תודה שמתודה לתודה
הלב מתרכך
תודה שאני רואה את הטוב
שבעצם הדין
תודה שאני מודה
וגם מתוודה
שאני רחוקה מלהיות מושלמת
והנה עוד קליפה של גאווה יורדת
ואני מרגישה גיבורה
שבחרתי להודות
שבחרתי לבנות
במקום לבכות
במקום לצעוק
במקום להרוס

היום 30 יום לעומר
והגבורה שבהוד
מזכירה לי שדווקא ברגעים של גבורה,
אפשר בגבורה להפוך אותם לחסד,
על ידי הודיה.
גם אם זה לא מרגיש טבעי
גם אם זה לא מרגיש אמיתי
תודה ועוד תודה,
ושוב הלב חוזר למקומו
תודה, תודה, תודה.

שבת שלום
♥️
איילת אסטרייכר,
מאמנת רוחנית
מייסדת "דרך הטוב"
מלווה נשים בתהליכי עומק להתפתחות אישית והעצמה
054-4442771

איך אני מעיזה?

הרבה שנים שאלתי את עצמי איך אני מעיזה?

שאלתי והמשכתי להעיז בלי לתת לעצמי תשובה.

פעם אחר פעם העזתי לצאת מהתלם. להפתיע את עצמי ואת סביבתי.

אם זה כשהלכתי להיות קומנורית בני עקיבא ברמת הגולן בלי להיות כמעט חניכה או מדריכה ובלי לדעת אפילו את ההמנון.

אם זה כשהלכתי לגור ולעבוד בכפר דרום (בגוש קטיף) לבד ובלי תכנית מובנית.

אם זה כשביטלתי אירוסין ברגע האחרון.

אם זה כשפתחתי עסק עצמאי להפקות סרטים.

אם זה כשפתחתי את דרך הטוב.

אם זה כשהתחלתי ללמד ימימה (חשיבה הכרתית)

אם זה כשילדתי בבית, שוב ושוב ושוב.

אם זה כשהעזתי ללמד ולהכשיר נשים בשיטה שאני עצמי פיתחתי לשחרור רגשי (הפירמידה ההפוכה).

אם זה כשהעזתי לצלם ולפרסם מאות סרטוני וידאו ליוטיוב עם תובנות אישיות מחיי.

ובאמת את אולי שואלת ביחד איתי, איך את מעיזה?

איך את מעיזה לכתוב שירים ולחתום בשם בורא עולם?

איך את מעיזה להנחות סדנאות ולא למדת אפילו קורס מנחי קבוצות?

איך את מעיזה לא לקחת תרופות בניגוד להוראת הרופאים? (על מה ולמה בהזדמנות אחרת)

איך את מעיזה לעלות לגלי צהל ולדבר על סיפור כל כך אישי? (הפלות)

ורק לאחרונה, קיבלתי תשובה.

תשובה שהיתה איתי תמיד אבל לא קראתי לה בשמה.

אני מדברת אל ליבי ומתוך ליבי.

אני מחוברת ללב שלי. לנשמה שלי. לבורא עולם המדבר דרכי.

אני מרגישה אותו לוחש לי, כשאני קשובה,

אני מרגישה אותו מכוון אותי, אל הצעד הבא.

אני מחוברת לקריאת נשמתי.

לכן, אני "מעיזה".

ולמען האמת, אני לא רואה עצמי כאמיצה,

אני פשוט מתמסרת לתנועה הטבעית של החיים,

לא מתפשרת על האמת שלי, קרובה לליבי, ויודעת שה' הטוב איתי.

שנים חיפשתי את החיבור הזה.

שנים כמהתי להכוונה הזו.

והמפתח היה תמיד בתוכי, בלב ליבי שוכן האלוקים.

ולפני שאת נבהלת מהתעוזה שלי לדבר כך,

אגלה לך, שאני לא יחידת סגולה. והוא קיים ונמצא גם בך.

בליל הושענא רבה, התבקשתי להעביר שיעור תורה ביישוב שלי באלעזר. קראתי לשיעור "קרוב אליך". וידעתי שבניגוד לשיעורים אחרים שהעברתי בעבר, לשיעור הזה אני זקוקה לפסוק אחד.

מר"ח אלול ועד להושענא רבה נוהגים לקרוא את פרק כ"ז בתהילים. פרק מופלא שכל פסוק ופסוק בו נותן כל כך הרבה כח ואמונה. אבל התעכבתי בשיעור על פירושו של רבי נחמן לפסוק – "את פניך ה' אבקש לך אמר ליבי", פירוש שריגש אותי וחיבק אותי מבפנים. ואלה מילותיו.

" כי עיקר האלוקות בלב, צור לבבי, ומי שהוא בר לבב, יוכל לידע עתידות על ידי מה שהלב אומר לו שהוא דברי ה' ממש. וזהו לך אמר לבי בקשו פני, לך – בשליחותך. שכל הדברים שהלב אומר – הם דברי השם יתברך ממש. בחינת רוח הקודש… ודוד המלך…יסד מזה ספר תהילים…"

אז באה השאלה – כן, אבל אני לא דוד המלך ולא בדרגא שלו… נכון. אז מה. רבי נחמן מסיים את הפסקא במילים הבאות – "וכן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקודש."

את מבינה?

מה שהלב שלי מספר לי זה בחינת רוח הקודש ממש. ולא רק הלב שלי מדבר איתי, הלב שלך מדבר גם איתך. כל אחת לפי המדרגה שלה. אבל בכולנו בורא עולם נמצא קיים וחי. השאלה היא, האם את מקשיבה?

ידעתי את הדברים בחוש.

שנים שהלכתי עם הידיעה שה' קרוב אלי ונח בליבי.

הרגשתי שה' איתי מדבר דרכי, וגם את שיטת "הפירמידה ההפוכה" שממש הכתיב לי.

אבל דומני שזו הפעם הראשונה שאני קוראת את הדברים שחור על גבי לבן באופן מרגש ובהיר כל כך.

אז אני חוזרת להעזה הזו- כן אני מעזה, כי יש לי על מי לסמוך. כי אני קרובה לעצמי. קרובה ללבי. קרובה לנשמתי. קרובה לבוראי, ומרגישה אותו לוחש לי, בבחינת רוח הקודש ממש, מה עליי לעשות בעולם הזה, צעד אחר צעד.

את החיבור המיוחד הזה, את הקשב הפנימי הקדוש הזה, את הריפוי המרגש הזה במסע החיים, אני רוצה לחלוק איתך.

את שמרגישה בתוכך געגוע לחיבור הזה שאת יודעת שקיים בך עמוק בפנים. את שמרגישה שיש בך עוצמות ורוח שמבקשת לעוף ולהתבטא. אנחנו יוצאות לדרך בקרוב.

אם את מרגישה שאת ההזדמנות הזו את לא רוצה לפספס, שאת רוצה מפתח ללב שלך, שאת בשלה להכנס לעומק ולגלות את העוצמה שבך, אז בואי. הדלת עודנה פתוחה.

לחצי על הקישור לפרטים או צרי איתי קשר ישיר לנייד 054-4442771

(זמינה גם בווטסאפ)

לחצי על הקישור לפרטים או צרי איתי קשר ישיר לנייד 054-4442771
https://derechhatov.ravpage.co.il/krova-tashap
(זמינה גם בווטסאפ)