קטגוריה: דרך הטוב ~ להעצים את הטוב שבך

לכל אחת מאיתנו יש את המצרים שלה, 
לכל אחת מאיתנו יש את הנושא הזה שיושב עליה, מכווץ את ליבה ומדאיג אותה,
לכל אחת יש את הדבר הזה שממנו היא רוצה להשתחרר…

ניסן כבר כאן, ותכף ממש יציאת מצרים, הכיני את לבך לגאולה!
בואי נרקוד את זה יחד ונשחרר את השיעבודים האוחזים בדמיונות.

בואי. שחררי את עצמך ממך.

"ותקע בשופר גדול לחירותנו"
קחי רגע לתפילה, והרשי לשופר לעורר בך את האמונה ושמחת החירות המחכה לך.

את האמונה שלנו, נחזק בעזרת הגוף, הלב והתודעה ניתן למילים לחלחל לכל התאים.

לשיר הראשון אני רוצה להזמין את השיר הקלאסי של מרדכי בן דוד "אנחנו מאמינים בני מאמינים", כשאת יודעת שיש לך מסורת של דורות את יודעת שיש לך שאת שייכת לקבוצה מיוחדת שיש לה את התבלין הנפלא הזה של האמונה בDNA ממש!
מצרפת פה גרסא מעודכנת שתעזור לנו לרקוד בכל הכח! 🙂

הכח של האמונה קיים גם אצל הגויים, אבל לנו, יש כח מיוחד מעצם היותנו יהודים!
ההכרה במי שאנחנו, מחזירה אותנו לנקודת הבסיס
יהודיה גאה, מודה, ומאמינה ש…I’m a Jew and I’m proud And without a doubt Hashem is always watching over me 

אין עוד מלבדו. מכירה את הביטוי הזה? מרדכי שפירו עם שיר מלא חיים
מזכיר לנו שאין עוד מלבדו. אין לאן לפנות בלעדיו…
 הלוואי ונזכור את זה בטוב ובפחות, בכל מציאות שנפגוש, ובמילים של השיר –
" למה שלא נבין שהוא אחראי כאן לכל?" הוא את הכול ברא לטוב ולא לרע הוא האלוקים הוא מלך מלכי המלכים אין עוד מלבדו !

מכירה את זה שאת יודעת מה את רוצה לעשות היום אבל פתאום הכל משתבש?
מרדכי שפירו חוזר עם עוד שיר מזכיר לנו שהכל משמים! 
לא מפחד משום דבר כי אני בידיים של אבא שלי…

שוואקי הנפלא עם שיר מרגש, מזכיר לנו שחשוב לא פחות מלהאמין בבורא עולם
להאמין גם בעצמנו. אין הר שהוא גדול מדי בשביל שנעלה עליו, אם רק נאמין.
וכמו שהתם בסיפורי רבי נחמן אומר – אצל ה' יתברך הכל אפשר
ואם אני בוטחת בה' – גם אצלי הכל אפשר…

לסיום… אמונה אפשר ללמוד גם מהגויים 🙂
שון מנדס הנפלא, נותן לנו כח עם שיר מקפיץ ומלא אמונה!
גם החזרתיות על המילים אני מאמינה – עושה אפקט נפלא על התודעה!
יאללה לרקוד,
שנזכה ליישם ולהאמין, אמן!

אמונה אמונה אמונה מה היינו עושים בלעדיה?
אין עוד מלבדו!
תודה שרקדת איתי,
איילת השחר

אין דבר כזה עומס מבורך. עומס זה עומס. נקודה.

מה? עוד לא הבנתי את המסר?

לא. כנראה שלא.

הבוקר נעצרתי בפתח המשרד שלי,

מרימה ראש לשתות מים רגע לפני שיתחיל היום,

ופתאום צדו עיניי את מכתב פרידה לטרשת הנפוצה… שכתבתי לנגעים שלי.

קראתי וכמעט נחנקתי.

מילה במילה.

בדיוק מה שאני צריכה.

תזכורת אוהבת לשוב אל עצמי.

להפסיק להתפזר.

שוב חוזר הגלגל.

עם ההתחזקות, מתעוררת התשוקה, לעשות הכל, לחוות, ליצור, להיות.
כל רעיון שעולה בי מבקש מימוש ודוחק בי לעשות.

כל מילה שמופנית כלפיי עוברת מיד לעוד פרוייקט ברשימת המשימות.

והכל טוב. והכל נפלא. התחדשות. ועשיה, מה הבעיה בזה?

בתקופה האחרונה יצאתי עם קמפיין שמאוד קרוב לליבי.
קראתי לו "קרובה לעצמי", ועומד מאחוריו הרעיון החשוב ש –

"אני פה בשבילי!"

וזו לא קריאה מתנצחת, או פמיניסטית, או גאוותנית.

ההפך. זו קריאת נרגשת להתעוררות –
כי הגיע הזמן להפסיק לחכות למשהו או מישהו שיציל אותנו.

די למסכנות. די לקורבנות. די לאלימות שלנו כלפי עצמנו ☹

די להתעלמות מהצרכים הכי בסיסיים שלנו.

מחוברת לתחושת שליחות עמוקה עם תשוקה גדולה, המשכתי לתת ולתת עוד ועוד השראה בכל הכח! סרטונים, פוסטים והדרכות על המשמעות של להיות קרובה לעצמי,

ולהשפיע על כמה שיותר נשים לקחת אחריות ולהיות פה בשבילן ( here)

לקחת אחריות ולהיות פה בשבילן ( mouth)

להאמין בעצמן, לאהוב את עצמן

ולכבד את עצמן

ולהאמין שהן ראויות לטוב, ובידיים שלהן למשוך לחיים שלהם הרבה טוב בכל תחום,

ללא תלות בנסיבות חייהן.

לא כי זה חמוד ו"נייס טו הב"

אלא כי זה קריטי.

זה must !

וזה מסוכן להשאיר את האחריות על הטוב שלי

למישהו אחר…

ואז, בשיא הקמפיין זה התחיל.

אותו עקצוץ מוכר.

מצח. לחי. חיך. אאוץ. טרשת זו את? שוב באת לבקר?

תוך כמה ימים כבר הבנתי.

החשמל שזרם בכפות ידיי ביתר שאת לא התיר מקום לספק.

זה עולה. זה מטפס. זה מתפשט. ברגל. ביד.
ואם זה לא מספיק אז גם החלקתי במדרגות. ונקעתי את הרגל.
ואחרי האבחון כששאל אותי האורתופד אם אני צריכה חופשת מחלה?

עניתי שלא, אני עצמאית. אני לא צריכה.

האמנם?

אחר כך חשבתי שאולי הייתי צריכה לבקש.

כדי להזכיר לי שאני צריכה לנוח.

כי אני מודה שלא. עוד לא למדתי את המסר.

לא של הטרשת, ולא של האהבה העצמית שהיא מנסה ללמד אותי.

זה  מקסים שאת רוצה ללמד את כל הנשים בעולם את השיעור החשוב הזה.

אבל בואי. תרשי לעצמך ליישם את מה שאת מלמדת, קודם כל על עצמך.

את הקמפיין האינטנסיבי הפסקתי.
סגרתי לי זמנים ביומן לריפוי עצמי, והוויה.
לא מה לעשות, אלא מה להיות.

לא עצרתי את החיים, להפך, ממשיכה אותם בכיף מתוך כבוד לעצמי והתחשבות בכלים שלי.
ב"ה, אני בעיצומה של תכנית  "קרובה לעצמי" תכנית פלא לקשב פנימי עמוק, אהבה עצמית ואמונה בטוב, בה אני מלווה קבוצת נשים נפלאה מכל הארץ.

ומלווה במקביל באופן אישי גם כמה נשים אהובות, ולרשימה האינסופית של החלומות שלי אני אומרת חכו רגע. אני בונה אותי. אני מייצבת אותי. אני דואגת לי. כשאהיה מוכנה, בקרוב מאוד אני מקווה,
אתן גם לכם מקום, בזמן הנכון, במינון הנכון ובדרך שהכי נכונה לי.

אני פה בשבילי ואני מסכימה לומר בכנות שקצת הגזמתי. שוב.

אבל הנה אני פה בשבילי, ובוחרת לא לשפוט אותי.
אני איתי, ואהיה איתי לתמיד. כמה זמן שיקח, עד שאלמד "לבחור נכון"… כמו ששר אמיר דדון… 

ויחד עם זאת, ללא שיפוט. אני פה בשבילי. קרובה לעצמי. לטובתי.

מצרפת בסרטון כאן, את אחד המסרים החשובים מתוך הקמפיין. מניחה אותו פה כדי שגם אני אזכר שוב במסר החשוב שלי.

התחברת? אשמח לשמוע איפה פגש אותך הפוסט הזה.

נר ראשון של חנוכה
היא לא מבינה למה דווקא בחג האור היא פוגשת את החושך שבחיים שלה

היא שומעת מהחצרות והקירות את השירה של השכנים, והיא צמאה לאווירת החג הזו אבל גם מתרחקת ממנה כמו מאש

וכל הפרסומים, על הנסים והנפלאות, הסגולות והתקוות
ומה איתה?
לה פשוט בא לבכות 🙁

החיים הם לא שחור ולבן. היא יודעת שיש לה גם הרבה טוב בחיים, אבל כרגע, כרגע זה קשה לראות.
קשה להרגיש.
קשה להאמין.
ואיפה האור איפה
?
❤️

נשימה עמוקה אהובה,
נשימה עמוקה ומתוקה כמו לביבה
כי את אהובה
את האור
גם אם הכל מרגיש שחור
גם את זרקו אותך לבור
גם אם פגשת בך יאוש
גם כל החגיגות בחוץ זה סתם קשקוש

נשימה עמוקה אהובה
אל תפני מבט לצדדים
וגם לא לאחור
רק הביטי קדימה
נר קטן
אור גדול
את. את האור.
שימי יד על הלב והיזכרי באור שאת.
באלומה הפלאית שאת…
תאהבי אותך. תראי אותך. תשמחי בך.
הזדקפי והתייצבי על מקומך

האור שבך קורן מעצם היותך
מתפרצץ מהסדקים
מפלס דרך לטועים
הרשי לו לנכוח.
הרשי לך לנכוח.

את אהובה, ונפלאה
וכל החושך שקפץ עליך
הוא אשליה

את, האור.
את הדבר האמיתי.

שנזכה כולנו, לחוות את עצמנו כאור הגדול שאנחנו, חלק אלוק ממעל,
שליחי ושליחות אהבה קדושים של אור אינסוף

חנוכה שמח !
איילת השחר אסטרייכר
דרך הטוב

*בתמונה, מעט מהאור בסיבוב חנוכיות ואור בישוב

❤️את השאלון שלי לאהבה עצמית כבר הורדת? מוזמנת בשמחה רבה לגלות כמה את אוהבת את עצמך ואיך תוכלי לאהוב את עצמך אפילו יותר…

היום הוא יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים
ואני נושמת עמוק ומצטמררת
הייתי שם. ובחסדי ה' ניצלתי בזמן.
רק כשהלכתי להתנדב במקלטים של נשים שחוו אלימות,
הבנתי עד כמה הסיפור שלהם מוכר לי ואיזו השגחה מטורפת היתה לי.
היום מבחינתי הוא בעיקר תזכורת כואבת,
שמזכירה לי למה אני עושה את מה שאני עושה היום.
במקום מאבק – מתפללת שהאלימות תתפורר לאבק
במקום אלימות – מתפללת להיות אלומה של אור
במקום נגד נשים – מתפללת להמשיך לפזר את הנוגדנים שחיים בי על בשרי
ולזכות לעורר כל אשה באשר היא ללא הבדל גזע או דת,
להיות בעד עצמה, לאהוב אותה. לכבד אותה. להקשיב לה.
ובמקום האילמות שמלווה את האלימות,
מברכת כל אחת ואחת שהפוסט הזה הגיע לעיניה,
להיות פה (mouth) בשבילה
ולהיות פה (here) בשבילה
אהבה עצמית היא לא אגואיסטית. היא הכרחית.
את ראויה לאהבה.
אל תתני לאף אחד לפגוע בך.
גם לא לעצמך.
מספיק עם הביקורת הפנימית.
מספיק עם האשמה.
מספיק עם ההלקאה העצמית.
אהבה עצמית, זה מתחיל מבפנים, ומתגלגל החוצה.
מוזמנת להצטרף לקהילה שלי בפייסבוק ולתרגל אהבה עצמית על בסיס יום יומי.
https://www.facebook.com/groups/derechhatov

איילת השחר אסטרייכר,
דרך הטוב

תקראי את זה רק אם מעניין אותך לדעת
*איך לרדת במשקל בלי דיאטה ובלי לפגוע בבריאות שלך?*
או *איך ירדתי 800 גרם בתוך שבוע (שכלל גם שבת וגם חג…)*
אתמול בערב קפץ לי בפייסבוק סרטון של ד"ר אבנר שיפטן, מיילד בית, שאני בקשר איתו כבר 16 שנים, מאז שלמדתי אצלו לקראת הלידה הראשונה שלי (לידת הבית). בכל מקרה בסרטון הוא מראה את השיטה המקורית שלו לרדת 10 קילו בתוך פחות מדקה! צחקתי בקול כשראיתי את הטריק שלו, אבל האמת היא שהרגשות הנלווים לעיסוק בעודף משקל הם בד"כ רחוקים מלהיות מצחיקים.

והרי על עצמי לספר ידעתי… שנים שנאבקתי עם המשקל שלי, התעללתי בגוף שלי בשיטות שונות. אם זה בהימנעות ממאכלים מסוימים באדיקות, או במאמץ מוגזם בפעילות גופנית קשוחה, עד שגיליתי את הסוד של האהבה. סוד ההקשבה. סוד החמלה. יצרתי לי מדיטציה מופלאה, הקשבתי לה בכל בוקר, ויש גם אחת ללילה שיצרתי לי, וכך ירדתי וירדתי וירדתי קרוב ל20 קילו !
אבל לרדת זה החלק הקל יחסית, ב"ה גם שמרתי על איזון במשקל במשך כמה שנים טובות, עד שהגיעה תשפ"ב (תהא שנת פשוט בטטא? ☹)

רגע לפני ראש השנה, חליתי בקורונה. בלי טעם וריח, ועם חולשה גדולה, הצלחתי לסיים את החג בלי לעלות במשקל ואפילו קצת לרדת. אבל חוש הטעם חזר, והחולשה עדיין נכחה, והגיעה שבת, וסוכות, ושמחת תורה…

אכלתי הרבה יותר שומנים (אין כמו אגוזים, אבוקדו וטחינה!) התעמלתי פחות, (הרבה פחות) ומצאתי את עצמי אחרי שבועיים בלבד עם קילו 300 יותר!!! מממ… לא כיף.

למזלי הבת המותק שלי, שמכירה אותי, אמרה לי אמא, איפה החיוך? לכי שימי לך כתר על הראש ותיזכרי שאת מלכה! (כתבתי על זה אז פוסט עם תיעוד הכתר מול המראה…)

אז אכן כך עשיתי. נזכרתי שאני מלכה, ונזכרתי שיש בתוכי את כל התשובות לאיך נכון להתמודד עם העודף המיותר שנוסף לי, ולא, לא דיאטה, ולא צום הם הפתרון. ממש לא.

הסוד הוא באהבה עצמית שמתחילה בהקשבה. הקשבה ללב, ולגוף, ולפני הכל חמלה. פשוט חמלה.
נשמתי עמוק והלבשתי על עצמי מלכות, ואפילו סיפרתי לאישלי בחיוך שעליתי ושעכשיו יש לו יותר ממני לאהוב ?…

אחרי שבוע של הקשבה לגוף וללב, אהבה נטולת אשמה ושיפוט, ונטולת דיאטה! (לא נמנעתי ממטעמי השבת והחג) נשקלתי הבוקר וגיליתי לשמחתי את שכבר ידעתי, ירדתי 800 גרם בשבוע אחד בלבד. אז מה הסוד שלי? מה אכלתי?

זה בכלל לא העניין. העניין הוא שבלי תפריט קפדני. בלי מאמץ יתר. ובלי "לתפוס את עצמי בידיים", הגוף שלי פשוט יודע לאזן את עצמו. והאמת? גם שלך! כל מה שאת צריכה לעשות זה להקשיב לו, לכבד אותו ולאהוב אותו, והוא כבר יחזיר לך אהבה.

אז מה יהיה עם תשפ"ב?
תהא שנת פשוט בטחון.
בטחון בה', בטחון בעצמך, בטחון בגוף שלך.

ולמה לי לחשוף את עצמי ולספר לך את כל זה?

כי חשוב לי שתדעי שגם אני כמוך, באותה סירה, לפעמים אני שוכחת שאני מלכה. לפעמים אני קצת פחות קשובה. וזה בסדר. אני בסדר. ואת בסדר. והגוף שלי בסדר בכל צורה ומשקל.
ווגם שלך. וגם את יכולה להקשיב לגוף שלך ולוותר על תפיסות ישנות ומכאיבות של איך תהליך הרזיה אמור להראות. גם את יכולה להקשיב לעצמך ולגלות את החופש והשמחה שבריפוי יחסייך עם גופך באהבה ולאזן את עצמך בקלות, בשמחה ואפילו במהירות מפתיעה.

אם נושא המשקל מעסיק אותך כבר שנים או שגם את קיבלת תוספת מהחגים שאת רוצה לשחרר, אני ממליצה לך בחום לא לפספס את ההזדמנות, לחזור אל עצמך במלכות, באהבה.
הרווח של ירידה במשקל הוא הבונוס הקטן של התכנית. האהבה העצמית שלך היא הפרס הגדול.

לחצי כאן לפרטים על התכניות הקרובות

לפרטים נוספים אפשר תמיד ליצור איתי קשר בשמחה 054-4442771
איילת השחר אסטרייכר