"דרך הטוב" – מרחב להתפתחות אישית ע"פ תודעת הטוב
בהנחיית איילת השחר אסטרייכר, מייסדת "דרך הטוב", מאמנת רוחנית ורגשית ומפתחת שיטת "הפירמידה ההפוכה"
מה אני מבקשת?
מה אני מחפשת?
פשטות.
שפע מתוק שמחבק
כתאנים בשלות מהעץ
אהבה וטבע
חיבור אני מבקשת
את עצמי אני מחפשת
את הכח לשמוח גם כש…
את הרצון להאמין למרות ש…
רכות אני מבקשת
שמחה אני מחפשת
מתפללת
פותחת שער
17.12.77 הגחתי לעולם
מבקשת לזכות לעשות פה את שליחותי
בשלמות, באמונה, בשמחה, בפשטות.
ואם אפשר, קצת יותר בקלות <3 אמן!
(צילום Yelena Kvetny)
אז תיישמי את מה שאת אומרת ! היא אמרה לי ככה ישר לפרצוף.
והיא צדקה!
הבוקר הוזמנתי לבית"ר להעביר הרצאה בנושא "לבחור בטוב", בפני מועדון נשים יקרות. במילים פשוטות -שיחה על חשיבה חיובית ואמונה, בשפת דרך הטוב – 5 מפתחות לחיים על פי תודעת הטוב.
אני מגיעה בזמן כדי לחבר את הלפטופ לברקו, מחכה בסבלנות שהמרצה לפניי תסיים, מדליקה את הברקו, לא עובד. מנסה שוב, נדלק אבל מדבר איתי בשפה שאני לא מבינה, אולי טורקית או הודית או משהו, אנגלית זה לא היה. מזמינים איש טכני שיבוא להציל אותנו, לא עוזר.
טוב, אין ברקו. תסתדרי בלי? אבל יש מיקרופון.
אוקיי, נכענתי, זה רצון ה' אמרתי, אז יאללה. מתחילים, אנסה להקריא בקול את מה שכתבתי במצגת אמרתי לזו שהזמינה אותי.
לוקחת את המיקרופון – מציגה את עצמי, המיקרופון מצפצף, חורק, ומשמיע הד נוראי.
אני מנסה בכל זאת לדבר כאילו כלום,
"הטוב קיים תמיד, זה העיקרון הראשון, המפתח הראשון הוא להבין שבכל מצב ובכל מציאות יש תמיד טוב, העניין הוא לחפש את הטוב ולשאול – איפה הטוב פה? אבל לא בציניות, אלא בעיניים שמחפשות ללמוד באמת, לגלות את הטוב שמתסתתר פה…"
ואז המיקרופון חורק שוב ואני נשברת ויורדת מהבמה ומוותרת על המיקרופון.
"אז איפה הטוב?" היא קראה מהשורה הראשונה, בואי נלמד יחד, תיישמי את מה שאת אומרת…"
וואלה ! תפסה אותי על חם. ואיזה מזל ! הודיתי לה ושמחתי על ההערה הכל כך במקום שלה כי היא החזירה אותי למקומי. ואכן, מאותו רגע הייתי נוכחת. לא הייתי במניעות, ולא במצגת ולא בלמה המיקרופון לא עובד, הסרתי את הקליפות והעיכובים והייתי שם כולי איתן לגמרי. הזכרתי להן ולעצמי שרק על דברים שבקדושה יש מניעות, ומה שקורה פה עכשיו זה דבר גדול וקדוש. שיתפתי בסיפורים אישיים על כל עקרון ועקרון וידעתי שכבר לאף אחת כולל לי עצמי, לא חסרה המצגת… (המיקרופון דווקא כן היה לי חסר, אבל מילא…)
בשלב מסויים שכבר היתי עמוק בתוך החיות של ההרצאה, אמרתי להן יקירותיי, אני בלי מצגת עכשיו ואין לי מושג מה השעה, אני עפה אתכן…
וכך עברה לה שעה וחצי של הרצאה שיצאה מהלב הרימה את האנרגיה שלהן ושלי גם יחד וחיזקה אותנו באופן הכי אותנטי שיש כולל הקראת מזמור לתודה שאמרנו ביחד לבקשתן אחרי אחד הסיפורים בהם שיתפתי.
חזרתי הביתה עייפה אך מרוצה ומודה כל כך, ומיד קיבלתי טלפון מאשה יקרה אחת שנכחה איתי הבוקר בקהל
"הייתי חייבת לרוץ אבל אני חייבת לומר לך, היתה הרצאה מדהימה ומרימה את הנשמה! אני רוצה לרכוש 15 מחברות כמתנת חנוכה למשפחה שלי. ושוב תודה רבה על היום, זה ממש בחינת גאולה מה שאמרת היום. מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב"
הטוב קיים תמיד. תמיד. ותודה על הזכות להעביר הרצאות שמחזקות גם אותי…
תודה תודה תודה
איך להפטר מהספק ולגלות את העוצמה שבך?
הפוסט הזה מוקדש לחברותיי כאן בפייסבוק שמרגישות שהן מדהימות. הרבה מעל הממוצע. מופלאות ממש. אבל איכשהו זה לא בא לידי ביטוי. מוקדש לכן, חברותיי שכבר שנים לומדות ומשתלמות בעוד קורס ועוד שיטה ועוד תואר ועוד ועוד אבל לא ממש עושות עם זה משהו.
לכן שחושבות שאולי אני נולדתי ככה מעיזה ומאמינה ושלמה עם עצמי.
אז אני חוזרת להתחלה…איך להיפטר מהספק הזה שמכרסם בך? איך לגלות את העוצמה שבך ולתת לה ביטוי אמיתי במציאות?
אני חייבת להודות שזה בהחלט נשמע מבטיח מדי, דמיוני אפילו,
אבל גיליתי את הסוד הזה ואני מרגישה צורך לצעוק אותו בקול.
אפשר לחיות חיים מלאים, ולהפסיק להסתובב עם רגשות נחיתות,
אפשר להפסיק להיות תלויה באישורים חיצוניים, להפסיק את המאבק להרגיש בעלת ערך ושווה על ידי דברים חיצוניים משתנים.
ושלא תביני לא נכון. אני הייתי שנים ארוכות, במרדף אחר הערך שלי.
בתיכון למשל, הסתובבתי עם 100 צמות אתיופיות על הראש, בגדים משוק הפשפשים, למדתי לנגן על סקסופון, הרצתי בדיחות על חבריי ללימודים ועל המורים, והכל בשביל להרגיש שווה. להרגיש שרואים אותי.
אבל היום, ב"ה, הבנתי. הבנתי שאני בעלת ערך מעצם היותי. וגם את…
העניין הוא פשוט, אולי פשוט מדי כדי שתראי בו את העומק והאמת שבו.
את בת מלך. יש בך נשמה אלוקית אינסופית. את שווה וראויה ככה כמו שאת. כשאת מחפשת ערך חיצוני את מפחיתה מערכך, מתרחקת מבוראך, נחלשת, מכניסה מקום בתוכך לספק להכנס, לנחש לזחול אל נפשך, להרעיל אותך בדמיונות, בהשוואות, בשטויות.
את אינסופית, ויש לך כח לעשות כל כך הרבה בעולם הזה, אבל – כשאת שוכחת שהערך שלך אינו תלוי בדבר חיצוני, הוא מוחלט ואינסופי, ומקורו בבורא עולם שיצר אותך והפיח בך חיים, אז, ורק אז, את נחלשת.
האלוקים הטוב נמצא קרוב אליך בתוך ליבך, וכשאת מרגישה אותו בך, חי, מאיר, מכוון, מחבק, מנחם, אוהב, את יודעת שאת לא לבד, ומכח זה, את מגלה עוצמות אדירות לעשות ולהשפיע טוב בעולם. הלב שלך הוא משכן קדוש של נוכחות הבורא. וללב הקדוש שלך יש מה לומר לך, יש לו מה לספר לך.
בתכנית "קרובה לעצמי" אנחנו לומדות את אמנות ההקשבה ללב, אנחנו נפגשות עם עצמנו האמיתית, העוצמתית, המחוברת לבורא עולם בקו ישיר אמיתי ובלתי אמצעי. גם אם שומרת מצוות וגם אם את אינך, יש לך מקום, את ראויה ואהובה, את בעלת ערך ושווה, וה' הטוב נמצא בך.
בתכנית קרובה לעצמי, נאפשר למרחב הקדוש והמופלא הזה ששוכן בתוכנו, בליבנו, להיות זמין ומובן בע"ה, על ידי מסע עמוק לקשב פנימי, על מנת שנוכל לזכות להוציא מהכח אל הפועל, את הרצונות הטובים שבנו המחכים להתגלות לעולם.
אנחנו מתחילות אי"ה ביום ראשון הבא 3.11.19 ה' חשון תש"פ. לפרטים נוספים לחצי על הקישור https://derechhatov.ravpage.co.il/krova-tashap או שלחי לי מייל / ווטסאפ ואשמח לחזור אליך. 054-4442771
ובתמונה, אני בת 17, עם האחים לבית חתוכה והאחיינית הראשונה בת אל, בימי התיכון העליזים והמחפשים ערך בכל דרך אפשרית חוץ מבמקום בו הוא תמיד היה.
הרבה שנים שאלתי את עצמי איך אני מעיזה?
שאלתי והמשכתי להעיז בלי לתת לעצמי תשובה.
פעם אחר פעם העזתי לצאת מהתלם. להפתיע את עצמי ואת סביבתי.
אם זה כשהלכתי להיות קומנורית בני עקיבא ברמת הגולן בלי להיות כמעט חניכה או מדריכה ובלי לדעת אפילו את ההמנון.
אם זה כשהלכתי לגור ולעבוד בכפר דרום (בגוש קטיף) לבד ובלי תכנית מובנית.
אם זה כשביטלתי אירוסין ברגע האחרון.
אם זה כשפתחתי עסק עצמאי להפקות סרטים.
אם זה כשפתחתי את דרך הטוב.
אם זה כשהתחלתי ללמד ימימה (חשיבה הכרתית)
אם זה כשילדתי בבית, שוב ושוב ושוב.
אם זה כשהעזתי ללמד ולהכשיר נשים בשיטה שאני עצמי פיתחתי לשחרור רגשי (הפירמידה ההפוכה).
אם זה כשהעזתי לצלם ולפרסם מאות סרטוני וידאו ליוטיוב עם תובנות אישיות מחיי.
ובאמת את אולי שואלת ביחד איתי, איך את מעיזה?
איך את מעיזה לכתוב שירים ולחתום בשם בורא עולם?
איך את מעיזה להנחות סדנאות ולא למדת אפילו קורס מנחי קבוצות?
איך את מעיזה לא לקחת תרופות בניגוד להוראת הרופאים? (על מה ולמה בהזדמנות אחרת)
איך את מעיזה לעלות לגלי צהל ולדבר על סיפור כל כך אישי? (הפלות)
ורק לאחרונה, קיבלתי תשובה.
תשובה שהיתה איתי תמיד אבל לא קראתי לה בשמה.
אני מדברת אל ליבי ומתוך ליבי.
אני מחוברת ללב שלי. לנשמה שלי. לבורא עולם המדבר דרכי.
אני מרגישה אותו לוחש לי, כשאני קשובה,
אני מרגישה אותו מכוון אותי, אל הצעד הבא.
אני מחוברת לקריאת נשמתי.
לכן, אני "מעיזה".
ולמען האמת, אני לא רואה עצמי כאמיצה,
אני פשוט מתמסרת לתנועה הטבעית של החיים,
לא מתפשרת על האמת שלי, קרובה לליבי, ויודעת שה' הטוב איתי.
שנים חיפשתי את החיבור הזה.
שנים כמהתי להכוונה הזו.
והמפתח היה תמיד בתוכי, בלב ליבי שוכן האלוקים.
ולפני שאת נבהלת מהתעוזה שלי לדבר כך,
אגלה לך, שאני לא יחידת סגולה. והוא קיים ונמצא גם בך.
בליל הושענא רבה, התבקשתי להעביר שיעור תורה ביישוב שלי באלעזר. קראתי לשיעור "קרוב אליך". וידעתי שבניגוד לשיעורים אחרים שהעברתי בעבר, לשיעור הזה אני זקוקה לפסוק אחד.
מר"ח אלול ועד להושענא רבה נוהגים לקרוא את פרק כ"ז בתהילים. פרק מופלא שכל פסוק ופסוק בו נותן כל כך הרבה כח ואמונה. אבל התעכבתי בשיעור על פירושו של רבי נחמן לפסוק – "את פניך ה' אבקש לך אמר ליבי", פירוש שריגש אותי וחיבק אותי מבפנים. ואלה מילותיו.
" כי עיקר האלוקות בלב, צור לבבי, ומי שהוא בר לבב, יוכל לידע עתידות על ידי מה שהלב אומר לו שהוא דברי ה' ממש. וזהו לך אמר לבי בקשו פני, לך – בשליחותך. שכל הדברים שהלב אומר – הם דברי השם יתברך ממש. בחינת רוח הקודש… ודוד המלך…יסד מזה ספר תהילים…"
אז באה השאלה – כן, אבל אני לא דוד המלך ולא בדרגא שלו… נכון. אז מה. רבי נחמן מסיים את הפסקא במילים הבאות – "וכן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקודש."
את מבינה?
מה שהלב שלי מספר לי זה בחינת רוח הקודש ממש. ולא רק הלב שלי מדבר איתי, הלב שלך מדבר גם איתך. כל אחת לפי המדרגה שלה. אבל בכולנו בורא עולם נמצא קיים וחי. השאלה היא, האם את מקשיבה?
ידעתי את הדברים בחוש.
שנים שהלכתי עם הידיעה שה' קרוב אלי ונח בליבי.
הרגשתי שה' איתי מדבר דרכי, וגם את שיטת "הפירמידה ההפוכה" שממש הכתיב לי.
אבל דומני שזו הפעם הראשונה שאני קוראת את הדברים שחור על גבי לבן באופן מרגש ובהיר כל כך.
אז אני חוזרת להעזה הזו- כן אני מעזה, כי יש לי על מי לסמוך. כי אני קרובה לעצמי. קרובה ללבי. קרובה לנשמתי. קרובה לבוראי, ומרגישה אותו לוחש לי, בבחינת רוח הקודש ממש, מה עליי לעשות בעולם הזה, צעד אחר צעד.
את החיבור המיוחד הזה, את הקשב הפנימי הקדוש הזה, את הריפוי המרגש הזה במסע החיים, אני רוצה לחלוק איתך.
את שמרגישה בתוכך געגוע לחיבור הזה שאת יודעת שקיים בך עמוק בפנים. את שמרגישה שיש בך עוצמות ורוח שמבקשת לעוף ולהתבטא. אנחנו יוצאות לדרך בקרוב.
אם את מרגישה שאת ההזדמנות הזו את לא רוצה לפספס, שאת רוצה מפתח ללב שלך, שאת בשלה להכנס לעומק ולגלות את העוצמה שבך, אז בואי. הדלת עודנה פתוחה.
לחצי על הקישור לפרטים או צרי איתי קשר ישיר לנייד 054-4442771
(זמינה גם בווטסאפ)
לחצי על הקישור לפרטים או צרי איתי קשר ישיר לנייד 054-4442771
https://derechhatov.ravpage.co.il/krova-tashap
(זמינה גם בווטסאפ)
בשבוע האחרון, היתה לי נפילה רגשית כואבת. מצאתי את עצמי במקום רגשי כל כך נמוך שהביא אותי לבכי גדול ולאכזבה גדולה מעצמי. ואחרי שהרשתי לעצמי לבכות (ממש ככה בקול עם דמעות), סגרתי את הדלת ונפגשתי עם עצמי. נתתי לעצמי מקום אמיתי לכל מה שהיה בי.
הייתי איתי והקשבתי לי ואז התפניתי לטפל בעצמי בשיטת "הפירמידה ההפוכה". זה לקח רק 25 דקות, ואני יצאתי מהחדר בן אדם חדש. חדש ממש. האישלי זכה לראות את הטרנספורמציה המדהימה, ואני רק הודיתי על כך שהבנות שלי היו בקייטנת סבתא השבוע ולא זכו לראות את אמא מתפרקת ובוכה כל כך…
זה קרה ביום רביעי בערב, היום כבר יום ראשון, ואני בהודיה גדולה על האפשרות לטפל בעצמי באופן כל כך עמוק שזה לא רק "פלסתר" נקודתי. זה לא הסחת דעת מהכאב כמו לראות סרט או לאכול גלידה. זה ממש ריפוי אמיתי ומבורך והאנרגיה הטובה שזכיתי לה בעקבות הטיפול נשארה איתי עד לרגע זה ב"ה.
ולכן, כשאני אומרת שלהיות קרובה לעצמי זו המתנה הכי גדולה שאני יכולה לתת לעצמי ולעולם, אני מתכוונת לזה ממש. כי כשאני קרובה לעצמי אני יכולה לתת כל כך הרבה, לא רק לי… וכשאני רחוקה, אבודה ומאוכזבת מעצמי, זה כמובן לא אפשרי.
שנזכה להיות פה בשבילנו, קרובות וקשובות. אמן!
לסמינר שיטת הפירמידה ההפוכה און ליין +פגישה אישית איתי לחצי כאן!
כעת במבצע
אני כותבת לך בחיוך ומקווה שאת מרגישה אותו בין המילים.
יש לי מסר מתוק לתת לך שיוצא ממני תוך כדי הכתיבה. ארוך אבל שווה קריאה.
קמתי הבוקר להליכה טובה, ואחרי מקלחת, ותפילה ומפגש עם עצמי,
אני מרגישה דחף לחלוק את האנרגיה הטובה העוברת דרכי.
אז לפני הכל – מזמינה אותך לעצום עיניים,
ולהרשות לעצמך להכניס להכרה את המנטרה הבאה:
"הכל בחיי מתוק ונפלא, הכל בסדר וגם מה שלא, מסתדר לטובה!"
וגם אם את אומרת לעצמך אבל רגע – יש לי רשימה ארוכה ומציאותית מאוד שלא ממש מסתדרת עם המשפט הלא מציאותי הזה שאת כותבת לי…
אז חשוב לי שתדעי שהאחיזה באמת של המציאות הלא רצויה שלך,
לא תעזור לך לייצר מציאות שאת כן רוצה.
ואילו ההסכמה להפסיק להצמד "לאמת" של כל הרשימה הלא פתורה שלך, כל הבעיות, כל האתגרים של המציאות, היא זו שבאמת תפתור את הכל ולטובה, היא זו שתאפשר לאמונה בטוב להכנס למרחב שלך, היא זו שתאפשר לשפע של טוב באמת להכנס פנימה. בכל התחומים.
החיים שלנו כל כך מופלאים, אבל לפעמים (רוב הזמן), אנחנו נלחמים לחינם, דורשים במקום לבקש ולאפשר, מקנאים באחרים במקום להביא על עצמנו את מה שאנחנו רוצים, מתלוננים במקום להודות…
אז בואי אהובה, חזרי אחריי, ואם אפשר בחיוך גדול, ואם אפשר 10 פעמים בקול ולא פחות.
מוכנה?
הכל בחיי מתוק ונפלא. הכל בסדר. וגם מה שלא, מסתדר לטובה!
ואם עשית את זה, תשמחי אותי ותכתבי לי תגובה בבקשה.
ואני יודעת, שאולי את אומרת לעצמך –
בטח, לך קל להגיד, החיים שלך תותים 
אז לא אהובה, כן ולא.
כן, החיים שלי תותים כי אני בוחרת לראות אותם ככה. ברגע הזה כשאני מחוברת לאמת הגדולה יותר, כשאני מפוקחת ומודה, כשאני מחוברת לבורא עולם שנמצא בתוכי, אז קל לי.
האם בכל רגע אני ככה? האם אני תמיד מחייכת ורואה טוב? האם אין לי בחיי רשימה ארוכה של אתגרים ונסיונות שאני מתמודדת איתם בכמה וכמה תחומים?
לא אהובה. ממש לא. לא תמיד גאה בעצמי, לא תמיד רואה טוב, לא תמיד רגועה מול רשימה של דברים שצריך לפתור, לטפל בהם, לקדם ולסדר ולעשות.
אבל כשאני מחוברת – העיניים הרוחניות שלי מקבלות טיפול 10,000. כשאני נפגשת עם עצמי אני יכולה לקבל כוחות, לקבל דלק, לקבל פרופורציות, לדייק את התנועה שלי בעולם. לדייק את הדרך שלי.
זה לחיות בקשב אמיתי פנימי, לא רק קשב לעצמי, לא רק קשב לצרכים ולרגשות שלי, לא רק לחלומות ולרצונות שלי, אלא גם קשב לתמונה השלמה, להדרכה מלמלעה, לקול הנשמה.
זה לא קסם. ולא הכל ייפתר ברגע שתגידי את המשפט הזה או אחר. זו דרך, והמשפט הזה כמה שהוא קטן ופשוט, הוא חלק מהדרך. הוא צעד שמושך לכיוון הנכון. צעד שמחזיר אותך לאיזון. להיות לטובתך, להיות בטוב ולמשוך טוב לחייך, בנחת. באמונה, שגם אם לא ברור לי איך, הכל בסדר, והכל מסתדר לטובה.
שנזכה להאמין בכך כל יום מחדש.
לראות טוב גם כשלא הכל טוב באופן "אובייקטיבי" ומיידי.
קרובה לעצמי, התכנית המלאה, מתחילה אחרי החגים, ההרשמה החלה. מזמינה אותך ליצור את המציאות שאת רוצה במקום להמשיך ליצור את זו שאינך רוצה.
לחצי לפרטים:
https://derechhatov.ravpage.co.il/krova-tashap
קיץ. אוגוסט. 3 הבנות שלי בבית. הן מקסימות! באמת נשמות טהורות אחת אחת.
אבל השקט שאפיין את תקופת הלימודים, ואפשר לי לפגוש את עצמי בתנאים הכי אידאליים, איננו.
אז זה מאתגר. מסכימה. זה לא פשוט, וזה קרקע מצויינת לשיפוטית שבי להכנס לתפקיד בכל הכח. אז הנה היא פה שוב. ובכל זאת, פגישה עם עצמי התקיימה, ושתי הקולות שבי עשו שלום בתוכי.
מעתיקה פה מילים איתם סיימתי את מפגש הבוקר של יום האתמול.
לפעמים הפגישה עם עצמי מתחילה בחריקה.
עד שסוף סוף באתי אלי,
אני עוצרת ולובשת משקפי ביקורת
מסתכלת על עצמי במראת השיפוטיות
ומתחילה את החגיגה בטון מאוכזב של נזיפה.
את לא…
וגם לא …
ולא…
ולא…
ולא…
את פשוט לא.
אוי כמה זה מעיק ומציק
כמו אלף חיצים מחודדים.
מוציאה את האוויר בבת אחת ודי.
במקום להיות ברגע הזה כאן,
לגמרי עם מה שקורה פה ועכשיו
אני נמצאת בדמדומים של שום מקום
לא פה ולא שם
לא נחה ולא נוכחת
לא עושה ורק בורחת
ואני רוצה להיות קרובה,
ממש להיות קרובה אלי
להיות לגמרי איתי
לשמוח בחלקי.
הרי זו בעצם כל תפילתי
להיות מודה
ושמחה
רגועה ושלווה
להיות נשאית של שקט מחבר
לתת לקול הנשמה שלי לדבר
לתת לעצמי לנשום
ולהודות
לנשום ורק להיות
שלמה
ככה
ברגע הזה
בלי תנאים.
וכמו קסם מרגישה
שחיברו אותי לבלון חמצן
בלון אהבה
בלון חמלה
בלון שמרים אותי מעל לכל הדרמה
איי כמה טוב שבאתי אלי,
כמה טוב.
ערב תשעה באב,
וכמו כל שנה,
קוראת את מגילת איכה
ומתקשה להאמין
איך יכול להיות
שנשים רחמניות
בישלו ילדיהן?
קוראת את המילים,
ולא מצליחה להבין
איך הגענו לתחתית הזו?
ונותנת לפסוקים,
לעבור לידי במהירות
לא רוצה להכניס אותם,
מדי עמוק ללב,
ולמרות שכל שנה
אני קוראת את אותה המגילה
פתאום אני עוצרת כמוצאת יהלום
בהר של מזבלה.
היי, מצאתי טוב!
טוב ועוד טוב ועוד אחד
בתוך החורבן
בתוך תיאורים מזוויעים
בתוך חשכת החיים
מצאתי טוב !
כי מי שמבקש ודורש טוב
מוצא
"ואולי יש תקוה"
ככה נאמר במפורש
במגילה הכי הכי עצובה
"חדשים לבקרים,
רבה אמנותך"
וכל בוקר מחדש
למרות שהוכחנו
שאנחנו יודעים ליפול נמוך
שאנחנו יודעים לקלקל
שאנחנו יודעים להרוס
בכל בוקר מחדש
בורא עולם מאמין בנו
שאולי, יש תקוה
שאולי נמצא טוב
והנה הוכחה, ממש מתוך המגילה,
"חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא-תָמְנוּ,
כִּי לֹא-כָלוּ רַחֲמָיו.
חֲדָשִׁים, לַבְּקָרִים, רַבָּה, אֱמוּנָתֶךָ.
טוֹב יְהוָה לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ.
טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם, לִתְשׁוּעַת יְהוָה.
…אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה…"
ואם בעומק החורבן
מצאנו תקווה
אז מותר להיות אופטימיים
ולקוות לגאולה
לקוות שנהיה ראויים
לקוות שהשכינה תרצה לשוב
לשכון בלבנו פנימה
לחדש ימינו כקדם
הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה,
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם,
והלוואי ונזכה
להתגעגע מספיק
בשביל להתפלל מספיק חזק
מעומק הלב
ולבקש,
אבא, לא כלו רחמיך,
אז רחם עלינו,
תקרא לנו, בואו ילדים,
הגיע הזמן לשוב הביתה.
אמן.
הבוקר קמתי וראיתי שהכיור מלא בכלים מלוכלכים. ורגע לפני שאני שוטפת אותם אני שומעת מחשבה בראש שאומרת לי "עוד יום של כלים" ומיד אחר כך מחשבה שנדחפת ומעירה אותי, את יודעת, יש אנשים שקמים היום ליום של אבל, ליום של רצח, ליום של אובדן גדול. אז כן, "עוד יום של כלים" נשמע מצויין. יום רגיל של שגרה. יום שבו לא קורה שום דבר נורא מרגש.
וחושבת על הכלים שבכיור ועל הכלים שבנפש. ולא יודעת אם יש לי כלים להכיל את הכאב הזה המטלטל. ועוד לא נפגשתי עם עצמי בכלל והכלים שבכיור עוד מחכים ואני מגלה שאני עצמי, קמתי לעוד יום של רצח. לא מכירה באופן אישי את דביר, ובא לי לבכות. על הרצח. על הרוע. לבכות על העדר בטחון ושקט, לבכות על זה שאי אפשר לשמוח. שאי אפשר להתלונן על הכלים שמחכים להתנקות, שאי אפשר להתעסק בשטויות.
על אלה אני בוכיה. על הכלים שנרצחו. עשה אותי כלי לשליחותך אני מתפללת כל יום, והנה כלי טהור קדוש ונקי נרצח לי מטר מביתי.
לנקות את הכלים באמת, זה לנקות אותי.
לנקות אותי מקטנוניות. לנקות אותי משנאה. לנקות אותי מפחד. לנקות אותי מקנאה. לנקות אותי מגאווה. לנקות אותי מעצבות. לנקות אותי מפחד. לנקות אותי מכל מה שמפריד ביני ובין האור האמיתי שבי המחובר לבורא עולם.
והלוואי שנזכה. הלוואי שנזכה.
הלוואי שנתנחם בנחמה אמיתית שבה נקום מחר בבוקר לעוד יום של כלים נקיים. לעוד יום של גאולה.
הבוקר, היו לי הרבה מניעות להיפגש עם עצמי. ובסוף, בין לבין, הצלחתי לגעת בי, למפגש חטוף. ובסופו הרגשתי שקשה לי לעזוב אותי ככה בלי איזה מילת עידוד בלי איזה מסר ליום הזה בלי איזה חיבוק ממני
אז הנה.
*לחבק אותי* / איילת אסטרייכר
בואי אהובה
בואי ואחבק אותך
לפני שתתחילי את משימות יומך
בואי אהובה
בואי ואמלא את תיק הגב שלך
בכדורי אנרגיה
עטופים בנייר צלופן ורוד
בואי ואמלא את ליבך
בלחשים שרק את יכולה להבין
אני פה איתך, תמיד איתך
גם כשאת מאוד עסוקה
וגם כשאת קצת לחוצה
וגם כשאת שוכחת שאני פה איתך
אני עדיין כאן, נוכחת וממתינה
שתנשמי איתי קצת
ותזכירי לך שהכל בסדר
שאת בסדר
גם כשאת לא עומדת בכל הלו"ז
גם כשיש לך צורך בהול תמיד לזוז
גם כשהכל מרגיש כמו בלגן אחד גדול
תנשמי ותאהבי אותך,
עם כל הבלגן שבך.
בואי ואחבק אותך,
איי, כמה טוב הגעגוע הזה,
שמבקש להיות איתי.
קרובה אליי,
קרובה לעצמי.
